אם אין מציל לא נכנסים

אם אין מציל לא נכנסים

בעוד ימים ספורים ייצאו אלפי משפחות ובחורי ישיבות לימי בין הזמנים. זוהי תקופה של מנוחה, התאווררות ובילוי, אך דווקא משום כך זוהי גם תקופה המחייבת משנה זהירות ואחריות.
למרבה הכאב, כמעט בכל שנה אנו מתבשרים על אסונות שניתן היה למנוע. רק לפני חודשים ספורים הזדעזע הציבור כולו מטביעתם הטרגית של שני בחורי ישיבה. אסונות כאלה אינם מתחילים ברגע אחד. פעמים רבות הם מתחילים במחשבה המוטעית: "לי זה לא יקרה", "הים נראה שקט", או "רק ניכנס קצת למים".
חשוב לחזור ולהזכיר את הכלל הפשוט והחד-משמעי: כשאין מציל - לא נכנסים לים. אין קיצורי דרך ואין התחכמויות מול איתני הטבע. הים אינו מבחין בין מי שיודע לשחות לבין מי שפחות, ולעיתים גם כמה מטרים מהחוף עלולים להפוך למלכודת מסוכנת.
האחריות מוטלת על כולנו - על ההורים, המחנכים, ראשי הישיבות, וגם על כל אחד ואחד שיוצא לטייל. כדאי להקדיש כמה דקות לשיחת אזהרה, להזכיר את כללי הבטיחות, ולהבין שאין שום בילוי ששווה סיכון של חיי אדם.
הלוואי והדברים הללו יהיו מיותרים. הלוואי שנעבור את בין הזמנים בשמחה, בבריאות ובשלום. אבל אם בזכות התזכורת הזאת אדם אחד יעצור לרגע, יוותר על כניסה לים ללא מציל, או ינהג בזהירות גדולה יותר - דיינו. גם מניעת אסון אחד היא עולם ומלואו.