ואיפה מוישי קליינרמן

טור דעה מאת פרשננו יעקב מן

המאבק למען היימנוט קסאו מרגש ומעורר הערכה. מדינה שלמה מתגייסת, קמפיינים מתפרסמים, פרסים כספיים מוצעים, דיונים מתקיימים בכנסת, והציבור כולו נרתם בניסיון להביא לפריצת דרך.
וכך בדיוק צריך להיות.
אבל דווקא משום כך עולה שאלה שקשה להתעלם ממנה: מדוע איננו רואים מאמץ ציבורי דומה גם בפרשת מוישי קליינרמן?
כבר למעלה מארבע שנים שמשפחת קליינרמן חיה באי ודאות בלתי נתפסת. גם כאן מדובר בנעדר שלא נמצא. גם כאן מדובר בתעלומה שמסעירה אלפים. ובכל זאת, נדמה שעיקר המאבק נשען על המשפחה, מתנדבים ואנשים טובים, ולא על קמפיין לאומי רחב היקף.
נכון, יש הבדלים בין המקרים. היימנוט הייתה ילדה בת תשע שנעלמה מתוך שכונת מגורים, בעוד מוישי היה נער בן שש עשרה שנעלם באזור מירון. אך הכאב של המשפחות אינו נמדד בגיל, וגם הזכות לקבל את מלוא תשומת הלב הציבורית אינה אמורה להיות תלויה בנסיבות ההיעלמות.
אין כאן קריאה להפחית מהמאמצים למען היימנוט קסאו. להפך. יש כאן קריאה ללמוד מהם.
אם המדינה יודעת להפעיל קמפיינים, לגייס משאבים ולעורר את הציבור כאשר ילד או ילדה נעדרים, ראוי לעשות זאת גם עבור מוישי קליינרמן.
לא משום שמשפחה אחת חשובה יותר מהשנייה, אלא משום שאין משפחה שחשובה פחות.